מי אני

משבר עזיבת הקן

"עוף גוזל" .... אבל מה נעשה עכשיו?

שלב התרוקנות הקן או בהגדרתו "העדינה" יותר – שלב יציאת הילדים את הבית מתרחש כאשר הילדים עוזבים את הבית לבנות את חייהם העצמאיים כבוגרים. ההורים, בני הזוג, שסיימו את תפקידם ההורי הפעיל, נשארים האחד עם השני. זהו שינוי דרמטי במערך המשפחתי. זוהי תקופה בה נבחן הקשר הזוגי.
 
במשך שנים סבבו חיי ההורים סביב גידול הילדים וטיפוחם. הילדים "מיסכו" את הבעיות ואת הקשיים שנוצרו בין בני הזוג. עד עתה היו הילדים מרכז הפעילות בבית, מרכז המשפחה. לפתע נשארים ההורים בלי התפקיד המרכזי, בו היו עסוקים במהלך השנים. פעמים רבות מרגישים ההורים אובדן ערך עצמי – הילדים עזבו ו "לא זקוקים לנו יותר".
אם חיו ההורים במהלך השנים רק עבור ילדיהם, או שנישואיהם החזיקו מעמד רק בגלל העיסוק בילדים, הם יאלצו עכשיו להתמודד עם הבעיות, אותם הצליחו (יותר או פחות) "לטאטא" ולהרחיק. רק חיבור לעצמי וקשר אינטימי בין בני הזוג, שאינו קשור לתפקידם כהורים, ישרוד תקופה קשה זו.
     משבר עזיבת הקן

לאן נעלמה האינטימיות?
בקיעים בזוגיות עלולים לצוץ כבר עם לידת הילד הראשון. התינוק הופך למרכז המשפחה, והזוגיות מקבלת לעיתים קרובות תפקיד משני. כל האנרגיה שהושקעה עד אותו רגע האחד בשני, כל תחושות האהבה והאינטימיות מופנים אל הרך הנולד. רבים מהזוגות אינם מודעים לחשיבות השמירה על ערוצים פתוחים, על דיאלוג של שיתוף בחוויות של שמחה כמו גם של תסכול וחרדות האחד עם השני. התקשורת האינטימית הופכת לעיתים לתקשורת פרקטית – המתמקדת בניהול שוטף של ענייני הבית.
 
לאחר 20-30 שנות נישואים הם עומדים בפני סיטואציה חדשה ולא מוכרת (גם אם היה "ברור" לשניהם שזהו שלב בלתי נמנע). הילדים עוזבים פיסית את הבית, יוצאים לחיים חדשים, והזוג חווה ברגעים אלו פעמים רבות התרוקנות נפשית במקביל להתרוקנות הפיסית. הם נאלצים עכשיו להתמודד עם שנים של תסכול ושל חוסר תקשורת. תחושות החמצה על קריירה, עליה וויתרו, על חברים, שאיבדו בדרך, על תחביבים, שנזנחו, צפים אל פני השטח. גם הקשר המיני נפגע לעיתים קרובות עוד שנים רבות לפני כן בגלל לידות, עייפות וחוסר פרטיות. לעיתים קרובות הילדים עוזבים את הבית, אך תלויים בו רגשית וכלכלית. במקרים אחרים, הילדים מצליחים לעשות כראוי את הנפרדות מההורים, אלא שההורים מקשים עליהם את הפרידה, ומציפים אותם בטלפונים ו/או ברגשות אשמה. על ילדים כאלו אנו אומרים- "הילדים עזבו את הבית, אך הבית לא עזב אותם"....
 
חשוב לזכור: התמיכה ההורית חשובה , אבל חשוב לא פחות לאפשר לילדים לבנות את עצמאותם ותהליך ההתבגרות שהם עוברים. ילדים אינם אמורים למלא את החלל בחיי הוריהם! מגיע שלב בו הם יוצאים לעצמאות ולנפרדות. זהו שינוי טבעי, והוא מהווה הוכחה לכך שהם עשו את תפקידם ההורי בהצלחה.
 
הזדמנות לשינוי - להחזיר את האינטימיות לקשר
כאשר יציאת הילדים נחווית כאובדן ממשי, עלול אחד ההורים או שניהם להיכנס לתחושת אבל, דיכאון וקושי לשחרר את הילדים. דיאלוג הוא הערך המשמעותי ביותר בקשר. נסו "לראות" את בן הזוג, להקשיב לתסכול, לתקווה, שהוא מביע. שתפו גם אתם את הפרטנר ברגשות אותם אתם חווים. זהו שלב חיוני ברענון הקשר ובהתחברות מחודשת לעצמכם ולבן זוגכם.
 
שלב זה הוא הזדמנות להתפתחות הקשר הזוגי. זוהי הזדמנות להתרכז בעצמי, להנות מהזמן הפנוי, לחזור אל תחביבים ישנים, ובעיקר להחזיר את הדיאלוג האינטימי, שנדמה שהלך לאיבוד במהלך השנים. יש זוגות המספרים דווקא על שיפור משמעותי ביחסים הזוגיים, ועל תחושה של "ירח דבש שני".
 
חשוב שתהיו מודעים לחוויה העוברת אליכם. מודעות היא התחלה של שינוי, של צמיחה ושל התפתחות.
 
אל תוותרו על אהבה...
אם תחושות התסכול והריקנות גדולים מידי ומשתלטים על חייכם, אם אתם מרגישים כי הפערים ביניכם אינם ניתנים לגישור, פנו להתייעצות.
כאן, במרחב הבטוח נפתח ערוצי התקשרות חדשים, נקבל מיומנויות תקשורת רגשית ובעיקר נלמד ליצור דיאלוג אינטימי בטוח של שיתוף, שבעזרתו נתחבר שוב אל עצמנו ואל בני זוגנו. כי הילדים אמנם עזבו פיסית את הבית, אך הקשר עימם יישאר, וזוהי הזדמנות נפלאה לחזור אל הזוגיות שאולי כבר הספקתם לשכוח מקיומה.
יש כל כך הרבה חוויות לחוות. אל תוותרו על אהבה, אל תוותרו על דיאלוג של שיתוף ואינטימיות. זה אפשרי